מתנתקים הביתה 

הבקר, מוגש כתב אישום נגד שר אוצר לשעבר בישראל, בגין גניבה. כן, גם אברהם הירשזון, הינו בחזקת חף מפשע, כל עוד לא קבע ביהמ"ש אחרת.
על ראש הממשלה אולמרט וטלנסקי ומסר וזקן וכרמיה ומרכז ההשקעות, נכתבו מילים שצירופן ארוך מאורך הגלות. גם הוא, אולמרט חף מפשע כל עוד לא קבע בימ"ש אחרת.
והיה לנו את שרון, וסימני שאלה בקשר לאי היווני ובמהלכם, תכנית ההתנתקות, שיש מי ששאל האם יש קשר בין השניים.
ההתנתקות מעזה והפינוי הכואב של המתיישבים, אירעו בקיץ 2005. ישנם הסבורים כי ההתנתקות, הייתה מהלך ראוי וישנם הסבורים כי היה בה כדי לדרבן את החמאס ולסייע בהגברת ירי הקסאם.
אבל, נדמה כי גם אלה וגם אלה יסכימו איתי כי לא מתקבל על הדעת ששלוש שנים לאחר הפינוי, עדין חיים אנשים בתנאים זמניים. נכון, תמיד אפשר לתרץ, כי המתפנים לא רצו כך ולא רצו אחרת, אבל בבני אדם מדובר, באזרחי המדינה ובאנשים שלא חטאו נגדה.

היעלה על הדעת כי מדינה שידעה התמודדויות כה קשות ומסובכות לא תדע להתמודד עם בניית סביבת חיים נאותה למפונים -

לפני למעלה משנה, זעקה הארץ עם מחאת ניצולי השואה הנזקקים. רבבות מאזרחי המדינה לקחו חלק במחאה, בהם צעירים, זקנים, ניצולי שואה וכאלה ששפר הגורל על משפחתם ולא סבלו מיד הצורר הנאצי, כמו עבדכם הנאמן.
שר הרווחה, החדש אז, הרצוג הקים ועדה ראויה שבתוך חודש הגישה דו"ח המפרט את הבעיות, הצרכים, והפתרונות שיסייעו לנזקקים מבין ניצולי השואה. חלפה למעלה משנה ועדין, עדין לא באה הבעיה על פתרונה. אולי גם במקרה זה, הזמן אינו דוחק בממשלת אולמרט. אולי, כמו במקרה של "הזקנה מן המסדרון" עליה, דיבר ברק, הבעיה נפתרה כשהזקנה נפטרה. בכל חודש הולכים לעולמם עוד ועוד ניצולי שואה שחיים במצוקה.
מישהו עוד זוכר את שביתת המורים - ההשכלה הגבוהה, מקבלת את היחס הראוי - שדרות, אשקלון ושאר נפגעי הרקטות - רק לאחרונה נודע לי כי בהצעת תקציב 2009 ישנה כוונה לפגוע משמעותית בתקציבי מחקר ופיתוח. בטווח הקצר, תושג המטרה של שמירה על תקציב מאוזן. בטווח הארוך, מדינת ישראל כורתת את הענף שאנו יושבים עליו. אבל, כבר נכתב במקורות "נעשה ונשמע" אז היום זה הפך לנעשה ו............... נראה מה הלאה.

דוגמאות לאוזלת היד של הממשל, לא חסרות. השחיתות הפכה למחלה ממארת ולציבור נמאס מן המערכת הפוליטית.
נכבדי, יותר מן השחיתות, מסוכנת ההתנתקות. לא, לא זו מעזה, כמו זו, של נבחרי ציבור מן הציבור !!!
הנורמות המוסריות, הלויאליות , האחריות, אינן משחקות תפקיד אצל המתנתקים. אולמרט בפיו, הודה ואישר כי קיבל כספים מטלנסקי, הוא לא הכחיש כי הללו נמסרו במזומן. מבלי להתייחס למישור המשפטי, הפלילי, בעיני, מדובר במהלך דברים שאינו תקין. נבחר ציבור שנוהג כך, לא ראוי לאמון הציבור.
באחד הראיונות האחרונים שנתן ראש הממשלה לשעבר, שרון, שאל אותו אלי יצפאן, מה דעתו על התכנית הכלכלית של בנימין נתניהו. שרון השיב, "חסרה בה חמלה".
לא חמלה, אלא גישה. לציבור החלש בישראל מגיעה התייחסות אחרת, כזו שסייע לו לצאת מן המצוקה ולסייע לעצמו. זו לא חמלה, זהו צדק. כפי שאומר אחד האנשים הכי ראויים שהיו בכנסת, אילן גלאון: "הבעיה שיותר ויותר מקבלים פחות ופחות ופחות ופחות מקבלים יותר ויותר." העיוות הזה, בנפשנו ומזיק ויזיק לכולנו.

ביל קלינטון, זה שרעייתו, הפסידה לברק אובמה, אמר בהתמודדות שלו לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב, בערך כך: בפעם הראשונה, בחרתם בי על סמך קרדיט שנתתם להבטחות שלי, הפעם אני מבקש את אמונכם על סמך רקורד העשייה שלי.
המיאוס מן הפוליטיקאים המנותקים, מוביל חלק מהציבור לוותר על זכותו להצביע, אחרים להצביע הצבעות מחאה וישנם גם רבים שנותנים שוב ושוב, הזדמנויות לאלה שהפרו את אמונם. מצב זה יוצר ואקום, אליו עלולים להיכנס מי שכשלו או זלזלו בנו, הציבור, או אילי הון המבקשים לזכות בשלטון.
הבחירות הקרובות, הן הזדמנות של הציבור, עוד בטרם תיקון שיטת הבחירות, לעשות מעשה. לומר "מתנתקים הביתה". בואו ננהג ברוח המבחן של קלינטון, נבחן את רקורד העשייה של מי שזכה לאמוננו.
בואו נחליף את המתנתקים בנבחרים איכותיים, חדשים. בלי מעטפות ובלי עמותות ובלי הובלות. לאלה מבינינו שישאלו, ומה עם החדשים יכזיבו - אומר, אם נראות לכם ההבטחות, תנו קרדיט ואמון, אם יכזיבו, אל תמשיכו לתת אמון, להבא. אלה שהכזיבו והתנתקו, אינם ראויים לאמון.